האור בשיאו, הימים ארוכים, הטבע כולו פתוח, פועם, מלא תנועה. והשיא מבקש נשימה. אנרגיה גבוהה לא דורשת עוד עשייה, אלא איזון.
תנועה נשמתית:
לא להיסחף בקצב של העולם, אלא להקשיב לקצב הפנימי שלך. להסכים להיות גם בתוך השיא, וגם לצידו. לכבד את הצורך לעצור, גם כשכולם מסביב בתנועה.
זה הזמן לשאול:
האם אני שוכחת את עצמי בתוך כל העשייה?
מה בתוכי מבקש האטה דווקא עכשיו?
האם אני יכולה להרגיש שלמה, גם בלי לעשות עוד?
מולד ירח- 15.6
ירח מלא- 30.6
הכול מואר, והכול פתוח.
בלית'ה (21.6), יום ההיפוך הקיצי, השמש מגיעה לשיא גובהה, והיום מלא באור. זהו שיא של תנועה, של חיות, של אנרגיה שמבקשת לצאת, ליצור, לפעול.
אבל דווקא בתוך השיא, אפשר לבחור גם לעצור לרגע. להרגיש את המלאות, לא כדי לרוץ הלאה, אלא כדי לדעת: גם זה רגע שחולף. גם השיא הוא נשימה.
זהו זמן טוב לעצור ולראות מה כבר צמח בחייך. מה הבשיל, מה התחזק, ומה כבר מבקש מקום בעולם. לפעמים ההודיה על מה שכבר קיים חשובה לא פחות מהשאיפה לדבר הבא.
ומעניין לזכור שדווקא ביום הארוך ביותר בשנה מתחילה התנועה ההפוכה. האור עדיין גדול, אבל מכאן הוא ילך ויתקצר. הטבע מזכיר לנו שגם שיא של צמיחה הוא חלק ממחזור גדול יותר של שינוי והתחדשות.
צוקוימי (Tsukuyomi) הוא אל הירח במיתולוגיה היפנית, אחד משלושת האלים הראשיים שנולדו מהאלים הראשוניים איזאנאגי ואיזאנאמי. לאחר שנוצר, צוקוימי נשלח לשלוט על הלילה ועל מחזורי הירח.
האגדה מספרת שכאשר צוקוימי ביקר את אלת המזון אוקמוצ'י, הוא כעס על הדרך שבה היא יצרה מזון והרג אותה. בעקבות המעשה הזה, אלת השמש, אמאטראסו, התרחקה ממנו והרחיקה אותו לנצח. מאז, השמש והירח אינם מופיעים יחד בשמיים, וזה מסביר את המחזוריות של היום והלילה.
חודש יוני, עם אור השמש הארוך שלו והשיא של תקופת הקיץ, הוא זמן לחקור את האיזון בין אור לחושך, השמש והירח, והדרך בה הם משפיעים על הטבע ועלינו.